הערכיות בקרב הנוער הישראלי

בשיח הציבורי הישראלי נהוג לדבר על עתידה של החברה הישראלית דרך ההתבוננות בבני הנוער. עתידה של החברה בישראל מוטלת על כתפיהם של צעירי הצאן. התנהגותם, רצונותיהם ושאיפותיהם הם נבואה לעתיד לבוא.

ממושכל זה יוצאים אנשי הגות ואנשי חינוך לצאת חוצץ נגד הרדידות של בני הנוער הישראלים בימינו. רדידות המתאפיינת באמריקניזציה ההולכת וגוברת בקרב בני הנוער. וחוסר עניין בערכים ומוסר. לפי זה, הערכיות שתהיה בחברה בשנים הקרובות תהיה מדאיגה למדי. כך לכאורה יש לטעון.

אולם יש להגות במושכל זה ולבדוק האם יש בהתנהגותם של בני הנוער בבואה המבשרת את בוא העתיד.

מציאות החיים המודרנית של ימינו מתאפיינת בחשיפה אדירה של בני נוער אל התרבות המערבית הגלובלית. צריכה של סדרות אמריקניות וסרטים אמריקנים. תכתובות והתקשרות עם בני נוער מסביב לעולם. נסיעה לחופשה בחו"ל גם בגילאים המוקדמים מהרגיל חושפות בפני בני הנוער תרבויות חדשות וסגנונות חיים גבוהים יותר. חשיפה זו משפיעה על הנוער, וגורמת לו לשנות את ערכיו ורצונותיו.

אכן כיום בנוף המקומי במרכז הארץ ניתן לראות בני נוער רבים הגודשים את חנויות המותגים לצעירים כמו פול אנד בר H&M ופוראבר 21. הרצון להתלבש כמו בחו"ל. לשמוע את המוזיקה העכשווית שמיוצרת בחו"ל ולצרוך גאדג’טים של חו"ל יוקרתיים על חשבון ההורים. האסקטיות הצברית שאפיינה את מדינתנו מנפנפת לשלום ויוצאת בבוז. אכן בקרב בני נוער רבים החומרנות והתרבות הגלובלית מטשטשות את הייחודיות הישראלית. אולם טשטוש זה נרצה לומר, אין הוא אלא ביטוי למרד נעורים ורצון לחיים גלובליים ותקינים.

http://www.big-shot.co.il/mitzva_photography.php

הערכיות בקרב הנוער הישראלי – חלק 2

נטען כך, העולם המודרני שואף לגלובליות עסקית ותרבותית בכל התחומים. גלובליות זו מונהגת בידי אישי ציבור אנשי עסקים ואנשי אקדמיה. גלובליות זו לא תוכל לפסוח גם על ההלך רוח של בני הנוער. נפשם התמימה נוסקת אל הבוגרים שבציבור ואליהם עיניהם נשואות. אם החברה בכללותה מדגימה עד כמה נכון להשקיע בפיתוח אוריינטציה להשתלבות בעולם הגדול. ועד כמה נתון זה הוא מפתח להלחה בעולם העסקי והלימודי הרי שכל תכולתו ותופעות הלווי שבו מוכרחות להתקבל כמובנות מאליהם.

עוד נטען, אם בני הנוער מקבלים דוגמה מצמרת ההנהגה הישראלית הרי ששם נמצאת התחלואה או הרפיון. אם מפקדי צבא בכירים מאלופים בצה"ל או למעלה מהם. בין אם אלו שרים בכירים בממשלה וכיוצא באל,ו פונים למגזר העסקי בתום שירותם הציבורי ולא פונים למגזרים וולנטרים ערכיים מה לנו כי נלין על בנינו. אם בביתם שכיות חמדם הם בניית בריכות שחייה ושיפוצים מסיביים בבתים ללא פיגומים להשכרה. הרי לא נוכל לטעון שבקשה לתוספת בניית בריכות שחייה היא בקשה ערכית ומוסרית. איך שלא יהיה, המציאות הישראלית בה אנו סובבים מוכיחה עד כמה שגויה הטענה שבני הנוער רדודים. המציאות הישראלית נושפת בעורפנו ומציגה בפנינו דילמות מוסריות חברתיות כמו: יחס חילונים, חרדים, ימינים, שמאלנים, יחס לערבים ולמיעוטי יכולת. מי שמנהיג את השיח הציבורי הנכון והלא מעוות הם דווקא הצעירים, שמתבגרים מעת לעת ומגיעים לידי בשלות. זאת אחר ששבעו משובבותה נעורים מוכנים להיכנס למעגל החיים הישראלי לא לפני שהם זועקים על עתידה של החברה שמתנוונת לא בגלל הצעירים שבתוכה אלא מהמבוגרים שבה למרבה הפרדוכס.

, http://frootiz.co.il/%D7%9E%D7%AA%D7%A0%D7%94-%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%9C%D7%93%D7%AA-1-.html

עבודה פיזית לצעירים

ישנה דעה רווחת בעולם, מעין דפוס קבוע בין כל אותם דפוסים אשר אוהבת האנושות לספח ולהרגיל את עצמה אליהם. כיום, בעולם המערבי (ובניגוד די גורף למקומות רבים אחרים בעולם) נהוג לחשוב שאדם צעיר אמור לסיים את התיכון, לסיים את הצבא (במדינות מסוימות) ומיד להכנס אל מסלול האוניברסיטה בכדי שיוכלו אותם צעירים להתחיל את מסלולם בעבודות מחקר, מכירה, ניהול, אמנות או כל דבר אשר יהיה, הכל בשביל להמנע מעבודת כפיים ועבודה פיזית שמפעילה היטב את הגוף.

אם לא מתעמקים בעניין הכל נשמע מאוד הגיוני, הרי בני האדם הם חלק מכל אותם דפוסים אשר הפכו לאמיתות והגיון צרוף באורח החיים. עם זאת, אם חושבים לרגע מחוץ לקופסא, אם מנסים רק לרגע להזיז את הגוף, לעבוד איתו ולהפיק עמו פירות מן הטבע ובכלל תוצרים ותוצאות בעזרתו ובעזרת השכל יחדיו, אפשר ממש לראות, להרגיש ולהבין את כל התופעות המופלאות והאפקט הכל כך חיובי שיש לעבודה פיזית על הגוף ועל הנפש, בכך על כל האדם כולו.

בין אם זו עבודה עם מתקני הרמה ובין אם הקמת בריכות שחיה, בין אם עבודה בקטיפת תותי שדה בשטח או חטיבת עצים, בכל אותן עבודות ישנו קסם אשר אין בשום עבודה משרדית, מחקרית או במכירות שברחוב. זה לא עניין של מה יותר טוב, זה רק להראות ולשפוך אור על צד שאיננו נתפס כבר בעיניי האדם כצד חיובי ורצוי בחייו.

כשעובדים בעבודה פיזית הגוף מתעייף. אנשים רבים שעוסקים או עסקו בעבודה מסוג זה יכולים להעיד על ההרגשה הנינוחה והרפויה בה נמצאים ברגע שמסיימים יום עבודה קשה, עושים מקלחת חמה ונכנסים אל המיטה הנעימה.

עבודה פיזית לצעירים – חלק 2

זו הרגשת רפיון שאין להשיג ולהגיע אליה כשעובדים יום שלם במשרד. בניגוד מוחלט לנפש שמוטב לא לעייף בעבודה שחורה והתעסקות שחוזרת על עצמה, עייפות שכזו לגוף מביאה לתוצאות אחרות לגמרי.

בנוסף, ובהקשר ישיר, עבודה פיזית מאפשרת מחשבה תוך כדי עבודה, לעיתים קרובות לא על העבודה הנעשית אלא על דברים אחרים לגמרי. אפשר להגיע אל הארות, תובנות ולפגוש בזוויות חדשות דווקא כשלא יושבים ומנסים לפתור תעלומות ולעלות על רעיונות חדשים בכל נושא שהוא. לאנשים שכותבים, מציירים או המנסים לגבש כל רעיון יצירתי שהוא, עבודה פיזית יכולה דווקא להיות הפיתרון בניגוד לדעה הרווחת שאומרת שצריך לשבת על הישבן ולהסתכל על הקיר עד שרעיון פשוט יצוץ לו מהאוויר. לעיתים קרובות הנשמה תצא לפני שהרעיון יגיע, לכן במקרים רבים עדיף להיות בתנועה.

פועלים העוסקים בבניית בניינים, עבודה בשדה או בתחום הקמת בריכות שחיה, כולם יוכלו להגיד אם תשאלו, ובמידה והם טעמו מעבודה מסוג אחר כך שיכולים הם להעריך את היתרונות שבעבודתם. לאנשים צעירים שחושבים מיד וללא התלבטות ללכת ולהתמקם במשרדים ועבודות במקומות סגורים וגוף סטטי, כדאי לחשוב ולשקול גם אם רק לרגע עבודה ומקצוע שדווקא פיזיים. התוצאות יופיעו מיד, לצד השרירים והגוף הבריא.

מגמות חיוביות בחינוך צעירים

באמת שלא משנה אם מי תדברו כיום, אנשי שמאל או אנשי ימין, אנשי גלעד שליט או אנשי ביטחון לאומי, אנשי שלום או מלחמה, חילוני או דתי, אייפון או בלאקברי – על כל חילוקי הדעות, האהבות, השנאות – יש דבר אחד שלבטח תסכימו עליו. החינוך בארץ גרוע. הילדים של היום לא מחונכים. נכון, נושא האשמה לא ימצא תשובה גורפת כל כך – האם משרד החינוך אשם? האם הממשלה אשמה? האם אלה המורים שאינם מקדישים מספיק ממרצם ולא רואים במקצוע שליחות (התשובה הכי פחות נפוצה) או שמא אלה בכלל ההורים שמשחיתים את הילדים שלהם טוב מאוד בעצמם? ומה עם ריטלין – אולי הגילוי של התרופה המרגיעה והפרעות הקשב והריכוז הוא שגורם לכל הבעיות? תשובה אחת – אין. מה שכן, אנחנו ממוקדים מדי במציאת פתרונות גדולים, מהפכניים – כאלה שמזעזעים את המערכת מהיסוד והולכים על כל הקופה. אולי אנחנו צריכים, קודם כל בשיח הציבורי שיחלחל לאט לאט לתוך המציאות הקיימת – לתכנן בצעדים קטנים מה אפשר לעשות? מה כדאי להוסיף? האם חינוך גורים בגיל רך? האם בניה מעץ? מהם הדברים שיכולים להוביל לשינויים קטנים אך חיוביים בחינוך ילדינו?

הקצבת זמן מחשב

ישנה גישה בחינוך שאומרת שאין לכפות דבר על הילד, דבר פרט לזמן שבו הוא נמצא בכיתה או שיש עליו מטלות כלשהן. במילים אחרות – שאת הזמן הפרטי שלו הוא יבלה לבד. לא משנה מה תהא דעתכם על הגישה הזו – היא הייתה חייבת להשתנות עם כניסתו של האינטרנט למרחב המוגן שלנו.

מגמות חיוביות בחינוך צעירים – חלק 2

הרי לא יכול להיות שגורם כל כך מפתה חדר לנו בעורמה לתוך מירב שעות היום ובכל זאת – לא שינה את הגישה שלנו כלפי הפנאי של ילדינו. בסופו של דבר תמיד היו קיימים פיתויים בחוץ – בין אם זה לטפס על עצים, להתגנב לבריכה, לשנורר כסף ולקנות ממתקים או אפילו לשבת ולראות טלוויזיה. הבעיה היא שישיבה מול מחשב היא מאוד מונופולית על זמן הפנאי שלנו ושל ילדינו. בכך – ברגע שאנחנו מקציבים לילד את הזמן מולו, אין הרבה דברים שהוא רוצה לעשות חוץ מזה. לצאת לשחק בחוץ זה רעיון נחמד מאוד – עבורנו – הרי גדלנו בזמן שבו ההוראה שלא לשחק כדורגל בין שתיים לארבע הייתה רלוונטית.

פעילויות בחוץ יכולות להיות כל דבר שאנחנו מוצאים בו עניין – זה הקריטריון החשוב ביותר. כמובן שעל הפעילות לא להיות מזיקה, פלילית או פוגענית כלפי מישהו אחר – אבל אין לנסות ולשאוף לפעילות כזו שתשפר את יכולות עיבוד המספרים אצל בני הגיל הרך, בד בבד עם זה שתאפשר להם לנשום אוויר נקי. חינוך גורים למשל – בין אם שלנו ובין אם בבתי ספר לאילוף כלבים אשר קיימים בערים רבות ונוטים לקיים פעילויות ציבוריות. בניה בעץ יכולה להיות פעילות מאתגרת מאוד לילדים מבוגרים – שלא לדבר עבורנו. בכל מקרה – אסור לשכוח שהיציאה החוצה, שבירת מונופול הפיתוי של המחשב והאינטרנט – היא המטרה הראשונה במעלה. מעבר לכך מדובר במותרות.